הדרכה הורית

סטודנטית מוכשרת מגיעה אלי לשיחות יעוץ. אין לה בטחון עצמי. היא לומדת בחוג למשפטים. היא אינה משתתפת בדיונים, אינה שואלת שאלות כי היא חושבת שדבריה אינם חכמים מספיק. היא מתביישת. מה עושים?

מרחק פסיכולוגי הוא ביטוי מופשט למרחק הקיים ביני לבין עצמי. לדומגא למרחק פסיכולוגי מצומצם - אני לא מצליח לקרוא, כולם מצליחים - סימן שאני טיפש, או דפוק, או לא מוצלח, או עצלן.

מדוע אנו נוהגים בטבעיות וללא חשש עם ילד אחד, ועם השני, מתפתים להתאים את הסביבה עבורו? ממה אנחנו חוששים? כנראה שיהיה רע יותר, חמור יותר ממה שקים כבר עכשיו. אנחנו חוששים שנפגע בנפשו של הילד הרגיש, שגם כך מתקשה, אולי עצוב, ואינו מרוצה מחייו?